Tukim US Facebook

עבור אל תוכן



תמונה

המדריך למגדל המתחיל


  • הנושא נעול הנושא נעול
אין תגובות לנושא זה

#1 eladbs

eladbs

  • חבר/ת עמותת מגדלי התוכים

נכתב ב- 12/04/2008 - 10:01

המדריך למגדל המתחיל מאת תומר



מבוא:

שלום לכולם.
בעקבות פנייתו של אלעד, על מנת לאתר מגדל מנוסה שייקח על עצמו את האחריות ליצירת מעין ספר הדרכה למגדל המתחיל. החלטתי להציע את עצמי כאשר אני מחשיב את עצמי עדיין כמגדל מתחיל עם מעט ניסיון (למרות שחלפו כבר כ12 שנה מהיום בו התחלתי לגדל תוכים באופן רציני), כיוון שגם כיום אני לומד לא מעט ממגדלים ותיקים וחדשים כאחד.
אין במאמר/ספר זה חוקים חד משמעיים אלא המלצות שעל פיהן אני אישית מגדל ויכול לומר שלדעתי האישית, הן אצלי עבדו והוכיחו את עצמן.
ההחלטה של אלעד ושלי הייתה ליצור מעין מדריך שיתמקד במספר זני תוכים שאיתם רובנו התחלנו ובזכותם התקדמנו.
המדריך יעסוק בראש ובראשונה במספר פרקים קצרים לפני ההתמקדות בזני התוכים כאשר פרקים אלו הינם כללים המתאימים לכלל אוכלוסיות התוכים. מהתוכון ועד הארות השונות.
תלמדו ותיהנו .

בחירת סוג הציפור המתאימה ביותר למגדל

הגורם הראשון המהווה את מעטפת השיקולים שאנו לוקחים בעת רכישת תוכי חייב להיות רמת המחויבות שלנו כלפי התוכי אותו אנו רוצים לקנות.
חובה עלינו להבין שלקיחת אחריות שכזו היא כמו גידול ילד וכל ירידה מרמת המחויבות הינה פגיעה ביצור חי חסר אונים. לכן עלינו לקחת בחשבון מהן היכולות שלנו כלפי אותה ציפור ומשם להמשיך הלאה בבחירתנו.
כידוע לכולנו שלא כל תוכי אותו אנו רוצים יכול להתאים לנו ולבני משפחתנו.
לכן עלינו לבדוק את כל הגורמים הנוגעים בדבר ואת כל המשפיעים על בחירתנו.
1.גורם ראשון – גורם הרעש: האם אנו גרים בבית משותף? האם אנו מעוניינים בתוכי רועש או שמא בזנים השקטים?
2.הגורם השני – מקום: כמה מקום אני יכול להקצות לכלוב? האם הוא בחדר השינה שלי או שמא בחצר?
3.גורם שלישי – תקציב: מהו התקציב שאני יכול להקציב לרכישת התוכי ומה התקציב החודשי אותו אני יכול להקציב לגידולו?
4.גורם רביעי – מטרת התוכי: האם המטרה היא רבייה ומסחר או שמא לכיף האישי שלי?
5.גורם חמישי – אופיו של התוכי: האם אני מעוניין בתוכי רגוע יחסית או שמא בתוכי פעלתן ותזזיתי?
לאחר שעניתי לעצמי על השאלות הנ"ל ואחרות אני ניגש ומתחיל ללמוד על סוג התוכי בו אני מעוניין.

תנאי הגידול:

כפי שכבר ציינתי, אחד התנאים העיקריים לגידול התוכים הינו מרחב המחייה שלהם דהיינו הכלוב.
לאחר שמדדנו, בדקנו ובנינו/קנינו את הכלוב המיועד כעת עלינו לבדוק לאילו סוגים הוא מתאים.
כל סוג של תוכי דורש גודל כלוב שונה כאשר הכלל שבעצם זהה לכל הזנים הינו: "ככל שהכלוב גדול יותר כך טוב יותר לתוכי".
חשוב לבדוק כמובן את מיקומו של הכלוב כאשר מומלץ לא למקם את הכלוב ישירות מול החלון כיוון שרוח ישירה איננה בריאה לציפור ואף יכולה לגרום למותו, כנ"ל גם שמש ישירה אל שכאן מומלץ שבחלקו של הכלוב כן תהיה שמש ישירה.
יש לשמור על יובש באזור הכלוב על מנת למנוע מחלות שונות.
טריות המזון וגיוונו חשובים ביותר על מנת לשפר ולשמור את מצבו של התוכי (על כך אפרט בפרק התזונה).
כלי המים והאוכל חייבים להיות מלאים וזמינים במשך 24 שעות ביממה.
בכלובים קטנים מומלץ לתלות את תא ההטלה מבחוץ.
יש להימנע ממתן אפשרות לבע"ח כגון: כלבים, חתולים, מכרסמים ועופות טרף שונים להיות במגע עם הכלוב כיוון שהתוצאות ידועות מראש.
ניקיון: אחד מתנאי הגידול החשובים ביותר הוא הניקיון – השמירה על הניקיון בקרב התוכי והכלוב שלו הם המפתח לחיים ארוכים ומאושרים עבור התוכי וכפועל יוצא עבורכם – אל תתפשרו ודאגו לנקות לפחות פעם בשבוע – בהתאם לגודל הכלוב.
אני אישית מוציא את כל כלי המים והאוכל וכולל את תאי ההטלה מס' פעמים בשנה ורוחץ אותם היטב באקונומיקה או בכל חומר מחטא אחר.

רכישת הציפור:

רכישת התוכי תעשה תמיד מבית גידול מוכר וידוע כאשר העדפה היא אצל מגדלים אותם אתם מכירים או שקיבלתם עליהם המלצות מחברים או מגדלים אמינים.
ההמלצה היא לקנות תמיד ציפורים צעירות כיוון שלהן קל יותר להסתגל לתנאים החדשים ולהתאושש מהר יחסית מהמעבר והלחץ הכרוך בו.
אומנם רכישת ציפורים צעירות תורך סבלנות רבה עד אשר יגיעו התוכים לבגרות מינית אך מצד שני היא משפרת את הסיכוי לריבוי באחוזים רבים ומבטיחה שנים רבות יותר של הנאה מהזוג הנבחר.
טיפ נוסף - המחיר אינו קובע, לא כל ציפור זולה שווה בהכרח את הכסף ובאותה נשימה לא כל ציפור יקרה שווה את הסכום אותו מבקשים עליה.

רכישת התוכי בראש ובראשונה חייבת להיות מלווה בבדיקה מקיפה ומדוקדקת שלכם את התוכי המיועד.
הבדיקה תחל כך:
לפני בדיקת הציפור – כדאי ואף מומלץ להעיף מבט על בית הגידול – ההשקעה באזור שמסביב לציפור , על הכלובים, הסדר והניקיון, רטיבות או יובש, כלי מים נקיים או מטונפים – כל זאת ועוד יכולים להעיד המון על המגדל שלפניך ובהתאם על מצב התוכים בבית הגידול. – מספיק מבט קל בכלי האוכל ומגוון האוכל אותם מקבלים הציפורים על מנת לדעת הרבה על האכפתיות של אותו מגדל.
1.מקור – שלם, ללא שברים מיותרים, עיוותים או קילופים או פטריות.
2.עיניים – מבריקות, ללא נוזלים והפרשות, פתוחות, ללא נפיחויות וללא קרחות מסביבן (אלא אם מדובר בסוג שכזה).
3.רגליים – ללא קשקשים או פטריות, אצבעות וציפורניים שלמות.
4.חזה – יש לבדוק על ידי מישוש עצם החזה האם היא בולט או שמא היא מלאה ושרירית.
5.פתח הביב – יבש, ללא רטיבות או הפרשות היכולות להעיד על שלשול.
6.מבט כללי – נוצות שלמות ומבריקות, תוכי ללא קרחות וללא פצעים מיותרים או סימני מריטה. התוכי אמור להיות ערני ומלא חיים, תוכי אדיש ועייף יכול להעיד על מחלה (למעט ימי שרב).
7.נשימה – כאשר התוכי מתנשם בכבדות, או נשמע כמחרחר – יכול להעיד על בעיה בריאותית כדלקת ריאות וכיו"ב.
8.הביטו על צואת הציפור – האם היא נוזלית או מדממת – הדבר יכול להעיד על מחלות.

טיפ נוסף – השתדלו לקחת עמכם לקנייה חבר המגדל כבר מספר שנים ואתם סומכים על דעתו כיוון שהוא יהיה אובייקטיבי יותר מכם בעת קניית הציפור.

מזל טוב – רכשתם את התוכי בו חפצתם.
כעת עומדות בפניכם מספר פעולות דחופות:
1.בידוד הציפורים- מייד עם הגיענו הביתה עלינו לבודד את הציפור לפחות לחודש ולא לקרבה לשאר בית הגידול על מנת למנוע הפצת מחלות.
2.בדיקות דם – מיועדות לרוב לבתי גידול גדולים או לתוכים יקרים יותר מהתוכים בהם נעסוק במדריך זה. כמו כן כיום נמכרים מרבית התוכים בבתי הגידול הגדולים לאחר בדיקות עם תעודות המאשרות קיום בדיקות ובריאות הציפור. (קחו בחשבון שקשה למצוא תוכים בסדר גודל של תוכונים וכד דררות שאכן נבדקו וזאת בשל עלויות הבדיקה).
3.תזונה עשירה ומים נקיים וטריים – שני גורמים אלו יסייעו לקליטת הציפור באופן המהיר ביותר.
4.שקט – הימנעו מלעבור ליד הציפור או להיצמד לכלוב ולהביט בה – גם הציפור צריכה שקט על מנת להירגע למרות ההתלהבות מהציפור החדשה.

תזונה

גיוון רחב של סוגי מזון שונים ככל האפשר ישפר את איכות החיים של התוכי אותו רכשת ויסייע גם במראה של התוכים,הרבייה שלהם וכמובן גם באורך חייהם.
לכל סוג תוכים ישנם את העדיפויות שלהם מבחינת סוגי המזון כאשר הבסיס יהיה לרוב תערובת זירעונים שאותה ניתן לרכוש בכל חנות חיות.
בנוסף אנו נתאים את הירקות והפירות בהתאם לציפור אותה נגדל.
מומלץ ביותר להוסיף למזון הבסיסי ולירקות גם תערובת הנבטה או השרייה.
כיום ניתן לרכוש כופתיות המהוות מזון מלא עבור הציפורים אך מחירן גבוה בהרבה .
תערובת הזרעים :תהיה מורכבת לרוב מסטריה,דוחן (לבן וחום),חפורית קנרית,בוריאה וגרעיני חמנייה.
הירקות המומלצים להכנת סלט עבור התוכים: גזר, פלפל חריף,פלפל גמבה,תירס,בטטה,קישוא,ברוקולי, גם חסה מומלצת אבל בכמות קטנה(ושטופה היטב).
פירות:תפוח,תפוז,קלמנטינה,אגס,שזיף,אפרסק, ענבים.
תערובת הנבטה והשרייה: אורז חום מבושל,גרגירי חומוס,אפונה, שעועית עדשים,חיטה ושעורה.
מה אסור? עגבניה, אבוקדו, שוקולד, אלכוהול – כל אלו יגרמו למוות בקרב התוכים.
ניתן ואף מומלץ להוסיף מזון ביצים בעונת הרבייה על מנת להקל על ההורים בהאכלת הגוזלים – אני אישית נותן לתוכים שלי מזון ביצים במהלך כל השנה כתוספת חלבון.
ניתן גם להוסיף שקדים ואגוזים, לחם בכמויות קטנות, וכמובן ירק הקטוף מהטבע ושאינו מרוסס.
בנוסף חובה עלינו לדאוג להוסיף לציפורים שלנו תוספי מזון לסידן (אבן גיר או סבידה) ואף לשפר בתוספי ויטמינים כאבקה או כנוזל דרך מי השתייה או מפוזרים על האוכל היבש.

רבייה
לכל סוג של תוכי ישנם את מאפייני הריבוי שלו.
לכן בפרק זה אתן מספר טיפים כלליים כאשר הם במרבית הזמן זהים כלפי כל סוגי התוכים.

ההכנות לקראת העונה:
1.ניקיון הכלובים – בין אם מדובר בכלובים התלויים בגובה או שמונחים על הרצפה ללא מגשים, אנו חייבים לנקות ולחטא את הכלובים על ידי הרמת שכבות הלכלוך מהרצפה, יבוש הרצפה על ידי השמש ולאחר מכן ריסוס באמצעות אקונומיקה ומים את הרצפה ואף את הרשת – לכלובים גדולים יש להיעזר במרססי גב.
2.ניקוי וחיטוי בתי ההטלה – חובה עלינו לדאוג גם לתאי ההטלה לפני שהחלטנו להחזיר אותם לכלובים. אנו נתחיל בכך שניפטר מתאי ההטלה השבורים ונחליפם בחדשים, את התאים שבמצב טוב ניתן להשרות במים עם אקונומיקה לשעה ולאחר מכן לשטוף ולהניח בשמש לייבוש של כשבועיים.
3.חיטוי מקלות העמידה והחלפת המקלות השבורים או המכורסמים תוך דאגה לייצוב המקלות בכלוב – כאשר נקבע את המקלות באופן יציב אזי לזוג יהיה קל יותר להזדווג.
4.כפי שכתבתי בפרק הקודם – יש להאכיל את התוכים במגוון של מזונות וכדאי אף להגביר זאת לקראת עונת הרבייה ובמהלכה.
5.ריפוד התאים יש לרפד את בתי ההטלה בשכבה של נסורת ומעל כפית של אופיגל 20 או אקריטין וזאת על מנת למנוע טפילים.

סגנון הגידול:
כיום אנו מגדלים בשתי צורות גידול עיקריות:
1.כלובי תעופה:
שיטה זו היא הנפוצה ביותר לגידול התוכים הקטנים כגון: תוכונים, ציפורי אהבה וקוקטילים כאשר בסוגים הגדולים יותר שיטה זו תביא למאבקים במהלך עונת הרבייה בין הזכרים ואף למוות.
בשיטה זו הגידול הוא מרהיב ביופיו נוח ,ולא דורש השקעה רבה -הן בבניית הכלוב ותחזוקו והן בניקיונו והטיפול בציפורים.

יתרונות השיטה:
1.טיפול קצר ונוח - גדול ישנם מספר מועט של כלי אוכל ומים שניתן לנקותם תוך מספר דקות -דבר זה חוסך זמן רב למגדלים עסוקים!!!
2.החיסכון למגדל -מבחינת כמויות מזון מבוזבז –בכלוב תעופה התוכים אוכלים מהרצפה את המזון שנופל וכך הוא לא מתבזבז לשווא.
3.יתרון הצבע והיופי : בכלוב התעופה ניתן לשלב תוכונים בצבעים רבים ומרהיבים דבר שנותן כיף ותענוג למתבונן על הכלוב התעופה,ובנוסף לכך ניתן להגיע למוטציות מיוחדות מזיווגי צבעים "לא מתוכננים" ניתן לגדל גם להקה בצבע אחד -מחזה מרהיב וייחודי .
4.בריאות התוכון -התוכון מעופף בחופשיות בכלוב התעופה חשוף לשמש בכמות שיבחר ,לעוף בנוחות ולהשתעשע במשחקים עם שותפיו לכלוב -דברים אלה יוצרים גיוון וכיף בחיי התוכון ושומרים עליו שמח ובריא יותר .

חסרונות השיטה:
1.לא ניתן "לשלוט" על צבעי הגוזלים שיצאו כי בוולייר התוכונים בוחרים
בעצמם בני זוג -דבר שיכול לגרום גם לזיווגים במשפחה -אם זה נמשך מספר דורות -הסיכוי לגוזלים פגומים -רב יותר .
2.בוולייר ישנם מריבות רבות בלהקה בעיקר על בתי ההטלה
והתוצאה המרה היא מוות מיותר של נקבות וגוזלים ע"י נקבות תוקפניות.
3. התפשטות מחלה נעשית במהירות גדולה ולכן חשוב לשמור על ניקיון מתמיד ,והפרדה לתקופה קצרה של ציפורים חדשות לפני הכנסתם ללהקה
4. מעקב אחרי תוכונים מבוגרים/תוכונים לא פוריים כמעט ובלתי אפשרי בווליירים .

2.כלובי זוגות:
שיטת ההפרדה לזוגות-בשיטה זו מגדלים בעיקר לצרכי רביה או יצירת מוטציות מיוחדות.
למגדלים בשיטה זו צפויה עבודה והשקעה רבה הן מבחינה כספית והן מבחינת הטיפול והניקיון אך אם יתמידו יגיעו לתוצאות מרהיבות בגוזלים של בית גידולו .

יתרונות השיטה:
1.יתרון הצבע: ניתן לחבר זוגות בצבעים ספציפיים בכדי לקבל גוזלים בצבעים שאנו רוצים וע"י רישום ומעקב והכלאות מכוונות -נוכל להגיע למוטציות מיוחדות ואולי אף ליצירת שילובי צבע חדשים .
2.חסכון המריבות: בשיטת הזוגות אין לחץ טריטוריאלי לכל זוג יש כלוב ,בית הטלה וכלי אוכל משלו ,ולכן הם פנויים להזדווגויות ואין הפרעה בין זכרים מתחרים /נקבות קנאיות -בשבירת ביצים והריגת גוזלים -וכך נחסך מוות מיותר של תוכונים
3. מעקב ורישום -בשיטת הזוגות ניתן לבצע מעקב על מספר הגוזלים /הביצים ומספר מחזורי ההטלה של כל זוג וכתוצאה מכך ניתן לנפות זוגות לא יעילים ואף לתת מנוחה לזוגות כל מספר מחזורים -בקצרה -הרישום עוזר לבצע סלקציה נכונה בלהקה
4.כמות הגוזלים -כתוצאה ישירה מהסעיפים הקודמים כמובן שכמות הגוזלים גדלה משמעותית מאשר הגידול בוולייר .
5. מניעת מחלות -בד"כ הגידול בוולייר מתבצע ע"י הפרדה במחיצות בין הזוגות וכך אם חלה אחד התוכונים ההוא לא מדביק את כל התוכונים בוולייר אלא את בן זוגו לכלוב .

חסרונות השיטה:
1. מטבע הדברים בכלוב ריבוי אין מרחב תעופה לתוכון כמו בוולייר
2.לעיתים יש זוגות שהחיבור ביניהם לא עולה יפה והתוצאה היא הרג של אחת הציפורים ע"י השניה -או שאין כימיה ולכן אין רביה.
3. ההשקעה הכספית והפיזית -גדולה מאשר בוולייר -דרוש ציוד רב -הכלובים -וכלי האוכל והמים ,אבני הגיר האוכל והויטמינים -בכמות כפולה מוולייר -וגם העלות הכספית עולה בהתאם .
ניקוי הכלובים ומגשיהם ,כלי המים והאוכל ,הכנת הסלטים והתערובות בכמות ,נמשכים זמן רב -כי כל כלוב דורש טיפול בפני עצמו ויש מגדלים שזמנם לא מצוי בידם.

סוגי תוכים

תוכון אוסטרלי:
זהו התוכי הנפוץ ביותר ברחבי העולם. יחודו הוא מגוון הצבעים המרשים, עמידותו לשינויי טמפרטורה ולמחלות ובנוסף ריבויו הקל יחסית.
הצבע הבסיסי ביותר הינו הירוק אך ניתן למצוא אותו במגוון צבעים אך לעולם לא באדום או ורוד, ישנה מוטציה שחורה אך היא נדירה מאוד.

בטבע צבעו ירוק עם ראש צהוב וזנב כחול, בגיל 4 חודשים לתוכון הזכר מופיע צבע כחול על הדונגית (האיזור שמעל המקור), לנקבות לא יופיע צבע כחול אלא צבע חום, קרם או וורוד.
התוכון נחשב ידידותי כהאכלת יד ומומלץ למגדלים מתחילים, כמו כן הוא בעל יכולת דיבור אך קשה להביאו למצב בו ידבר.
התוכון מתאפיין באופי רגוע מצד אחד כלפי בעליו אך אקטיבי אם רק יתנו לו את האפשרות.
הריבוי של התוכון נחשב פשוט ביותר. התוכון מתבגר בגיל חצי שנה אך מומלץ להמתין עם תהליך הריבוי עד גיל 10 חודשים.
התוכון מתרבה לאורך כל השנה ואינו מתרגש מטמפ' גבוהות או נמוכות אך יחד עם זאת מומלץ לעשות הפסקה (באמצעות הוצאת תאי ההטלה) לאחר שלושה מחזורי הטלה.
טיפ: אני אישית נותן מנוחה לתוכונים שלי מתחילת חודש יולי (חודש שביעי) ועד תחילת חודש אוקטובר (חודש עשירי).

ציפורי אהבה – פני אפרסק/פרסונטות/פישרים:
תוכי זה מיוחד בשל צבעיו המרשימים ובשל הקשר הנוצר בין שני בני הזוג.
שלושת סוגים אלו הינם מאותה משפחה (בשל כך אתייחס לשלושתם יחד)אך כתוצאה מזיווג בינם יוצר גוזלים עקרים.משפחת ציפורי האהבה מגיעים לבגרות מינית בגיל חצי שנה.
את סוגים אלו אנו יכולים ואף ממליצים לגדל כלהקה כיוון שאינם מפריעים אחד לשני אך בנוסף אסור להכניס אף ציפור מסוג אחר לוולייר כיוון שלציפורי האהבה יש נטייה לתקוף ציפורים החודרות לטריטוריה שלהן.
כפי שכבר כתבתי – הריבוי של ציפורי האהבה יכול להיווצר גם בלהקה וגם בזוגות, אין כ לדרך ויזואלית לדעת מיהו זכר ומיהי הנקבה.
ציפורי האהבה מקננות באמצעות קיצוץ ענפים כגון ענפי דקל ובניית מעין חדרון בתוך תא ההטלה שאליו נכנסים דרך מסדרון קטן לתוך כוך ושם הנקבה מטילה את ביציה.

קוקטיל:
תוכי זה נפוץ מאוד ומוכר באיכותו כתוכי מוחתם כאשר הוא מסוגל לדבר אך מצוין בחיקוי שריקות. בטבע צבעו אפור אך בשבי יש מגוון צבעים
ההבדל המשמעותי ביותר בין הזכר לנקבה הוא בצבע הראש של הזכר (צבע צהוב או צבע לבן במוטציות מסוימות) ובנוסף – לנקבה האפורה יש פסים מפוספסים על נוצות הזנב שלה כאשר אנו פורסים את הזנב ומציצים מלמטה.
בקרב מוטציית הלוטינו ניתן לראות מתחת לכנפיים כתמים של צהוב אצל הנקבה.
הערה חשובה – עד גיל חצי שנה לא ניתן להבחין בין זכרים לנקבות כיוון שכל הגוזלים נראים כמו נקבות.
במוטציית האלבינו ניתן לראות על הכנפיים והגוף של הזכר מעין מעטה עדין מאוד של צבע קרם אפרפר.
את הריבוי המיוחל נוכל להשיג כבר בגיל 8 חודשים אך מומלץ להמתין לגיל 12 חודשים. הריבוי של הקוקטילים לדעתי איננו פשוט ומלווה לעיתים בלא מעט קשיים כגון ביצים לא פוריות או הפסקות דגירה של הנקבה אך מרגע שהזוג החל בריבוי, יהיה קשה להפסיק אותו.
היחסים בין הזכר לנקבה מצוינים והם מתחלקים במלאכת הדגירה והאכלה.
התוכי עצמו בעל אופי נוח ואף ניתן לשכן עימו בכלוב תעופה גם תוכונים ואפילו פינקים.
מומלץ לשכן את הקוקטיילים בכלובי תעופה גדולים ולא לשכן זוגות רבים באותו הכלוב , מכיוון שזה מעלה בעיות רבות ברבייתם . המשוואה אומרת שככל שיש פחות זוגות בוולייר כך הריבוי תהיה טובה יותר .

דררה:
הדררה היא אחד התוכים החזקים והעמידים ביותר.היא נפוצה בכל רחבי ישראל בטבע וכיום אין לה אויב טבעי .
צבען של רוב נוצות הדררה הוא ירוק. צבעם של הבטן, הפנים והחלק התחתון של הכנפיים הוא ירוק, אולם בהיר מצבע הנוצות. עורפו וחלקו האחורי של ראשו הם בעלי גוון כחול. לזכר פס שחור המתחיל בסנטר ונגמר באזור הלחיים. בעורף יש פס ורוד דק המשלים את הפס השחור ויוצר מראה של טבעת מסביב לצוואר. בצוואר הנקבות, לעומת זאת, לא קיימת טבעת זו. הטבעת מתחילה להופיע בגיל 18 חודשים, ובגיל 32 חודשים היא כבר ברורה לגמרי. נוצות הזנב האמצעיות הן ירוקות וחלקן כחולות עם גון צהוב בקצה. במבט מלמטה, קצות נוצות הזנב הן בצבע ירוק, כאשר האמצעיות נוטות לצבע שחור. חלקו האמצעי של זנב הנקבה הוא לרוב קצר משל הזכר. המקור אדום עד אדום כהה עם קצה שחור. העיניים בצבע צהבהב (אצל הנקבות – אפור-לבן), והרגליים בצבע אפור.
הדררה מגיעה לבגרות מינית בגיל 18 חודשים, אולם היא מתחילה להתרבות רק בגיל שלוש. הדררות חיות בלהקות של כ-60 חברים. אך בעונת הקינון, הלהקה מתפצלת לזוגות. לעתים הדררות תופסות חורי נקרים בעצים ומקננות שם. ההורים המסורים מטפלים בגוזליהם כחודשיים עד אשר הם עפים מן הקן והופכים עצמאיים.הרבייה בשבי אינה קשה. נוהגים לבודד את הפרטים, שכן הם יכולים להיות אגרסיביים לפני ובזמן הרבייה. הרבייה מתחילה בין דצמבר לפברואר, כך שאם הכלוב נמצא בחוץ, יש לתלות את תאי ההטלה בחודש אפריל, כשמזג האוויר מתחיל להתחמם, כדי לקבל הטלות פוריות.תוכים מזן הדררה שגדלו כציפורים מוחתמות עשויים לשמש ציפורי מחמד נוחות. כבר מימי קדם הייתה הדררה בשבי האדם ושימשה כציפור מחמד, אך לדררות חסרון בולט כחיות מחמד: הם לועסים כל דבר שבא לפיהם. ולעיתים עשויות להיות רועשות .


שיהיה בהצלחה לכולנו בהמשך הגידול.
תומר.






eXTReMe Tracker